<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן שס"ג</h1>
<h2>דף יג:</h2>
כתבת כתוב בפירושי התורה לרמב"ן ז"ל בסדר ויהי ביום השמיני [ויקרא י'] יין ושכר אל תשת יין דרך שכרותו לשון רש"י ז"ל, פירוש שאם הפסיק בו או שנתן לתוכו מעט מים פטור, דעתו של הרב ז"ל שלא הוזהרו [א]לא על היין לא על שאר המשכרין ונלמוד שכר מנזיר וכן הדבר לפי דעתי. אבל על דעת הר"מ ז"ל [פ"א מהלכ' ביאת מקדש ה"ב] על שאר המשכרין באזהרה ושכר כפשוטו, עד כאן. ולפי דעתי היה לו להשיג על הרב איך הלך בשיטת רבי יהודה ובגמרא כריתות בפרק אמרו לו [י"ג ע"ב] גרסינן כמאן אזלא הא דתניא אכל דבלה קעלית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש ושמש לוקה את הארבעים כמאן כרבי יהודה, והתם איפסיקא הלכתא כרבי אליעזר וקרי רב עליה טובינא דחכימי ורבי אלעזר כיון דאפקיה לשכר דרך שכרותו שאר המשכרין לית ליה. ואפילו נפרש כמאן כרבי יהודה דאלו לרבי אלעזר מחמירינן טפי ומחייב מיתה בשאר המשכרין ודרך זה נמצא כתוב בקצת שאלתות דרב אחא [שאילתא פ"א] מכל מקום יש להשיג על הר"מ ז"ל שכתב על היין במיתה ועבודתו מתחללת ועל שאר המשכרין לוקה ועבודתו כשרה ושיטה זו כרבי יהודה אזלא.
ודעת רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל דרבי אלעזר דהלכתא כותיה לא מחייב על שאר המשכרין לא מיתה ולא אזהרה ולא יליף שכר מנזיר ולא מייתר ליה יין דלגופיה איצטריך ללמד שעל היין לבדו הוא דמיחייב, והכי דריש יין כדי שכרותו ומאי שכר דמשכר הא הפסיק בו או שנתן לתוכו מים כל שהן פטור. וכל שכן דפטור יין מגתו ובפחות מרביעית דכל איסור שיעור משקין ברביעית וחצי שיעור אסור מן התורה ואין לוקין עליו. אבל לתנא קמא [י"ג ע"ב] דיליף שכר מנזיר מייתר ליה יין והוה ליה כמי שכתב יין תרי זימני ואייתר ליה חד לרבויי אזהרה ליין מגתו ולפחות מרביעית ומדשני בלשניה בחד וכתב שכר אף על פי שפירושו יין דיליף שכר מנזיר דריש נמי דלא מיחייב מיתה אלא בכדי לשכר.
ושמא דעת הר"מ ז"ל לפרש כמאן כרבי יהודה ולאפוקי מדת"ק אתי דכיון דיליף שכר מנזיר אם כן שאר משכרין לא כתיבי כלל לא למיתה ולא לאזהרה, אבל לא אתי לאפוקי מדרבי אלעזר דכיון דבריתא דרבי אלעזר לא יליף שכר מנזיר ודריש שכר כדי שכרותו שמא כל המשכרין כדי שכרותן הוו באזהרה, עד כאן לשונך.
תשובה נראה שהר"מ ז"ל תפש דרך אחרת באותה הלכה שבפרק אמרו לו שלא כדברי רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל, והדין עמו דכשתמצא לומר דרבי אלעזר לא יליף שכר מנזיר אם כן שכר איצטריך לשאר המשכרין דכל היכא דאיכא לאוקומי בשאר המשכרין כפשוטו לא דרשינן ליה ליין ולראוי לשכר דזו אינה תורה. גם (נפרש) [לפרש] כמאן אזלא הא דתניא כמאן כרבי יהודה לאפוקי מדת"ק בלחוד ולא מדרבי אלעזר אין נראית לי שיטת התלמוד כן, דכיון דהזכיר מחלוקתן של תנא קמא ורבי יהודה ורבי אלעזר ועלה קאמר כמאן אזלא הא דתניא כמאן כרבי יהודה דוקא קאמר.
ונראה לי שכך הוא ז"ל מפרשה יין אל תשת יכול אפילו כל שהוא ואפילו יין מגתו דיין אפילו כל שהוא במשמע ואפילו מגתו תלמוד לומר ושכר אין אסור אלא כדי לשכר, כלומר אין איסור שנאמר בו דהיינו למיתה אלא כדי לשכר, כלומר שיעור הראוי לשכר דהיינו רביעית ושיהא ממשו ראוי לשכר דהיינו שעברו עליו ארבעים יום. וכל ששתה ממנו כדי רביעית אפילו הפסיק בו ואפילו נתן לתוכו מים חייב שהרי שתה שיעור הראוי לשכר מיין שממשו ראוי לשכר תוך שיעור שתיה דהיינו תוך שיעור אכילת פרס. אבל שאר המשכרים לעולם לא דילפינן שכר מנזיר. ומיהו כיון דילפינן שכר מנזיר תו לא אצטריך יין דמיניה משמע יין ומשמע נמי שיש בו כדי לשכר דלהכי אפקיה בלשון שכר ולא אמר יין בהדיא, אלא אם אינו ענין לכדי לשכר דהא משכר נפקא יין כדי לשכר תנהו ענין ליין שאינו כדי לשכר ולאזהרה, דאי כולהו אפילו למיתה לכתוב יין ולא איצטריך שכר.
ורבי יהודה סבר שכר כמשמעו לכל המשכרין ובין יין ובין שאר משכרין במשמע דלא ילפי שכר מנזיר. וכיון דאיצטריך לשאר המשכרין לא דרשינן מיניה כדי לשכר אלא כל ששתה מהן ואפילו פחות מרביעית חייב, וכל שכן אם שתה רביעית אף על פי שהפסיק בו או שנתן לתוכו מים דבדרך שכרותו ובכדי שכרות לא קפדינן אלא במינין המשכרין. ותדע לך דהא לרבנן אי לאו דכתיב שכר דמיניה דריש כדי לשכר הוו אמרי יין אפילו כל שהו, והלכך ר' יהודה דאיצטריך ליה שכר לשאר המשכרין יין או שכר דכתב רחמנא אפילו כל שהו ואפילו מגתו משמע, ולמה נאמר יין לחלק יין למיתה ושאר המשכרין לאזהרה.
ורבי אלעזר אומר יין אל תשת שכר אל תשת שלא תשתנו דרך שכרותו, ורבי אלעזר לא יליף שכר מנזיר ויין לחלק כרבי יהודה אלא דסבירא ליה כרבנן בכדי לשכר ועדיפא מדרבנן דבעיא ראוי לשכר בשעת שתיה ממש שישתנו דרך שכרותו שלא יפסיק בו ושלא יתן לתוכו מים, וטעמא דידיה דכל מקום שנאמר שכר אחד מכל המשכרין כדי לשכר קאמר ומדכתב הכא אל תשת כדי לשכר בשעת שתייתו ממש וכל שהפסיק בו או שנתן לתוכו מים כל שהו ולא שתה ממנו אלא רביעית אינו ראוי לשכר בשעת שתיה ממש.
ותדע לך דרבי אלעזר אפילו שאר המשכרין אית ליה כרבי יהודה מדקאמר יין אל תשת שכר אל תשת הזכיר אל תשת גבי יין ואל תשת גבי שכר ואילו לא בא רבי אלעזר לומר אלא שלא ישתה יין דרך שכרותו ויליף שכר מנזיר הכין הוה ליה למימר יין אל תשת שכר שלא תשתנו דרך שכרותו. ועוד דמדקאמרי בין תנא קמא בין רבי יהודה אם כן יין למה לי [ור' אלעזר לא קאמר] שמע מינה (דאינהו) [איהו] נמי בהא כר' יהודה דלעיל מיניה סבירא ליה ולא בא לחלוק עליו בחלוק המינין דיין ודאי לחלק אלא בהא בלחוד הוא דפליג עליה בשלא תשתנו דרך שכרותו דמאי שכר הוא דמשכר.
והיינו נמי דאמרינן במאי פליגי תנא קמא סבר ילפינן שכר מנזיר ורבי יהודה סבר לא ילפינן שכר מנזיר ורבי אלעזר מאי שכר והוא דמשכר, ולא מפרשינן מאי קסבר אי יליף שכר מנזיר כרבנן או לא יליף כרבי יהודה אלא מאי שכר והוא דמשכר, דאלמא אדרבי יהודה דסמיך קאי ואמר ליה בשאר המשכרין מודינא לך ויין לחלק אלא בשיעורן (דבשתיתן) [ובשתיתן] פליגנא דמאי שכר והוא דמשכר וכיון דכתיב אל תשת בשעת שתיה ממש קאמר. והיינו דאוקימנא בריתא דאכל דבילה קעילית כרבי יהודה דוקא דההיא ודאי מפקא מדתנא קמא דלדידהו שאר המשכרין אינן אפילו באזהרה, ומפקא מדרבי אלעזר דלדידיה שיעור הראוי לשכר בעיא ותנא דההיא בריתא מדלא יהיב שיעורא שמע מינה אפילו בפחות מרביעית קאמר.
והילכך כיון דאיפסיקא הלכתא כרבי אלעזר אינו במיתה ולא באזהרה אפילו על היין אלא אם כן שתה ממנו רביעית מיין שעברו עליו ארבעים יום ורביעית נמי [ו]הוא שלא יפסיק בו ושלא יתן לתוכו מים כלל ושאר המשכרין לאזהרה עד שישתה מהן כדי לשכר וכן פסק הר"מ ז"ל. ונמצאו דבריו עולים כהוגן לפי פרושנו זה.
ואם תאמר אם כן בריש פרק קמא דנזיר [ד' ע"א] דאמרינן שכר דכתב רחמנא גבי נזיר [במדבר ו'] למילף מיניה שכר דמקדש ולאפוקי מדרבי יהודה דתניא אכל דבילה קעילית וכו' אמאי לא קאמר לאפוקי מדרבי יהודה ומדרבי אלעזר, יש לומר דהתם לאו כרוכלא חשיב ואזיל אלא מכל מקום מדרבי יהודה וממאן דסבירא ליה כותיה קאמר. ועוד משום דרבי יהודה אמרה בהדיא קאמר הכין ולכשתמצא לומר דרבי אלעזר כותיה סבירא ליה מפקא מיניה דרבי אלעזר.
ונראה לי עוד שהזקיקו לרב לפרש כן כדי שלא להוציא סתם מתניתין דנזיר (לבד) [לבר] מהילכתא דלכאורה סתם מתניתין דפרק קמא דנזיר כרבי יהודה דלא יליף שכר דמקדש מנזיר, דתנן התם [ג' ע"ב] הריני נזיר מן החרצנים הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזיר עליו, ואמרינן עלה בגמרא מתניתין דלא כרבי שמעון דאמר עד שיזור מכולן ואמרינן מאי טעמא דרבי שמעון דאמר קרא [במדבר ו'] מכל אשר יצא מגפן היין (יעשה מגפן היין) ורבנן מאי טעמיהו דאמר קרא מיין ושכר יזיר ורבי שמעון הא כתיב מיין ושכר ההוא [מיבעי ליה] לאסור יין מצוה כיין הרשות ורבנן הא מיבעי להו לאסור יין מצוה כיין הרשות אם כן לימא קרא מיין מיין ורבי שמעון היינו טעמיה דכתב שכר לאלופי שכר שכר למקדש דכתיב [ויקרא ו'] יין ושכר אל תשת מה נזיר יין הוא דליתסר שאר משכרין לא אף גבי מקדש נמי יין הוא דליתסר אבל שאר משכרין לא לאפוקי מדרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר אכל דבילה קעילית ושתה דבש או חלב וכו', ומדלא קא בעי תו ורבנן הא מיבעי ליה לאלופי אמקדש כדבעא בכל הנך דלעיל משמע לכאורה דלרבנן לא איצטריך להכין דהשתא נמי לא ילפינן דשכר דמקדש אפילו שאר המשכרין קאמר וכיון דסתם מתניתין כרבי יהודה ש"מ הלכתא כותיה. והא דכריתות דאיפסיקא הילכתא כרבי אלעזר לא מפקא מינה בעיקר משכרין דהא איכא לפרושה כדפרישית.
ואלא מיהו למאי דפרישית דרבי יהודה אפילו בכל שהו מחייב איכא למידק מיהא דאמרינן בנזיר פרק שלשה מינין [ל"ח ע"א] אמר רבי אלעזר עשר רביעיות ומנקט רב ששת חמש חיוארתא וחמש סומקאתא חמש סומקאתא נזיר ועושה פסח שהורו במקדש ומתו, ומקדש היינו שתה רביעית יין ושימש במקדש, ואקשינן התם ותו ליכא והא איכא מי רביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים ופרקינן בפלוגתא לא קא מיירי והא איכא מביא פילי של חרס ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור ורבי יהודה אומר רביעית בפלוגתא לא קא מיירי והא איכא כמה מים נותן לתוכן כל שהן רבי יהודה אומר רביעית בפלוגתא לא קא מיירי, אלמא כל הנך עשר ליכא מאן דפליג אפילו בחדא מיניהו, ולפי מה שפרשתי הא איכא מקדש דפליג רבי יהודה ומחייב אפילו בפחות מרביעית. ויש לי לומר דפלוגתא דרבי יהודה לאו פלוגתא היא משום דכבר פסק רב הלכתא כרבי אלעזר ולפום כן לא חש לה רבי אלעזר דעשר רביעיות דבתר רב הוה. ודמיא לההיא דאמרינן בריש פרק קמא דיבמות [ט' ע"א] גבי ליתני שש עשרה אמו אנוסת אביו פלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא ובפלוגתא לא קא מיירי, ואקשינן והא ב"ש מתירין צרות לאחין וב"ה אוסרין ופרקינן בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה. ואי נמי איכא למימר דבפלוגתא דחיוארתא קאמר דלא מיירי אבל בסומקאתא איירי בפלוגתא, דהא קא חשיב רביעית דם משני מתים דפליגי רבנן [סנהדרין ד' ע"א] ואמרי דדוקא רביעית ממת אחד והא קא חשיב רביעית יין לנזיר דלרבי עקיבא בכזית [נזיר ל"ד ע"ב] ואמרו רבותינו הצרפתים ז"ל דחיוארתא הוא דקאמר דלא איירי בהו בפלוגתא אבל בסומקאתא איירי, ואף אני אומר דרביעית יין דמקדש אף על גב דפלוגתא היא לא חש לה ואיירי ביה.
עוד יש לפרש לדעת הר"ם ז"ל דרבי יהודה בפחות מרביעית לא מיחייב דאין שתיה פחותה מרביעית ובמקדש אל תשת כתיב, ואף על גב דאמר ת"ק יכול אפילו כל שהוא ואפילו יין מגתו כל שהו אינו עיקר אלא יכול יין מגתו הוא העיקר אבל כיון שסופנו לרבות כל שהו ויין מגתו באזהרה נקט הכא בגררא יכול אפילו כל שהו ואפילו יין מגתו. אי נמי (אפילו) יכול [אפילו] כל שהוא דקא אמר תנא קמא בדוקא קא אמר ולא כל שהוא ממש אלא כזית, ומשום דאיהו יליף שכר דמקדש משכר דנזיר ושכר דנזיר למשנה אחרונה [נזיר ל"ד ע"א] בכזית דיליף שתיה מאכילה בדין היה דנימא נמי דשכר דמקדש בכל שהוא דהיינו בכזית, אלא דכיון דכתיב יין וכתיב שכר על כרחין שכר לכדי לשכר הוא דאתא. והא דקאמר יין יכול אפילו כל שהוא לאו למימרא דאי לא כתב רחמנא אלא יין הוה אמינא דאפילו כל שהוא דאדרבה למאי דפרישית משכר הוא דהוה ילפינן דמינה הוא דילפינן מנזיר, אלא הכי קאמר יין ושכר יכול אפילו כל שהוא משום דילפינן מנזיר תלמוד לומר שכר כלומר כיון דכתיב יין וכתיב שכר על כרחין לכדי לשכר, דאי לא כתיב רחמנא אלא שכר הוה משמע אפילו יין כזית דילפינן שכר מנזיר ואפילו יין מגתו כנזיר ואי כתב נמי יין לחודיה הוה משמע יין רביעית ואפילו מגתו, אבל השתא דכתיב יין ושכר ממילא שמעינן דשכר יין כדי לשכר קאמר, ומכל מקום כיון דכתיב יין וכתיב שכר רבי הוה ליה כמי שכתב יין יין תרי זמני וההוא דאפקיה בלשון שכר ליין כדי לשכר ולמיתה ואידך לפחות מרביעית ואפילו מגתו ולאזהרה.
וכל שהוא דפרישית דיש לו שיעור יש לנו הרבה כיוצא בו בתלמוד וחד מיניהו בעירובין בפרק חלון [פ' ע"א] ומגביהו מן הקרקע כל שהו וכמה כל שהו טפח, ואחד בראשית הגז [חולין קל"ה ע"א] וכמה הן (גזוזות) [גוזזות] כל שהו וכמה כל שהו וכו'.
אבל לרבי יהודה דלא יליף שכר מנזיר וכתיב אל תשת אין שתיה פחותה מרביעית. אבל איהו סבר דשאר המשכרין נמי ברביעית ובהא פליג עליה רבי אלעזר דשאר המשכרין אין להם שיעור למעלה אלא עד שישתכר דלהכי אפקינהו רחמנא בלשון שכר. וברייתא דקתני סתם שתה דבש או חלב ולא קתני ונשתכר ומשמע דאפילו לא נשתכר אלא ששתה מהם שיעור הידוע דהיינו רביעית ששיעורו ליין חייב היינו רבי יהודה ודלא כרבי אלעזר. וכן יראה מדברי הר"מ ז"ל [פ"א מביאת מקדש ה"א] שכתב גבי יין והוא ששתה רביעית יין בבת אחת ובשאר המשכרין כתב [ה"ב] היה שכור משאר המשכרין וכו' ואם נכנס ועבד והוא שכור, דאלמא ביין לעולם ברביעית חי ובבת אחת ובשאר המשכרין עד שיהא שכור ממש, ויש לו פנים.
